top of page
תמונת יח״צ 2 להקה דלית זיו.jpg

I'm a paragraph. Click here to add your own text and edit me. It's easy.

הפסיכואנליטיקאי וילהלם רייך, שלא כמו מורהו פרויד, העניק מקום מרכזי לגוף עצמו ככלי אבחון וריפוי נפשי.

במסגרת המחקרים שלו, זוג ביולוגים ערכו ניסוי פשוט בו הדגימו איך בעקבות הפרעה, אפילו ליצור בראשיתי כאמבה, מתפתח מנגנון הגנה התנהגותי שבסופו של דבר מזיק לשרידותה (יותר מזיק מעוזר).

החוקרים הניחו אמבה על גבי משטח וצפו בתנועתה החופשית הזורמת ומתרחבת. לאחר זמן מה הם הניחו סיכה במרחב התנועתי שלה. בעקבות זאת תנועת האמבה הצטמצמה אך כאשר המחט הוסרה השתקמה התנועה וחזרה למלואה.

 

כעבור זמן נוסף שוב הטרידו החוקרים את האמבה ושוב לאחר הפסקת ההטרדה חזרה האמבה לנוע אך לא כמו בפעם הראשונה. לאחר כמה פעמים האמבה כבר לא חזרה לנוע. מכונסת ומצומצמת בקצה המשטח כאילו ״חיכתה״ למכה הבאה.

אמבות לא שורדות ללא תנועה. גם אנחנו.

​האלבום ׳אמֵבה משתוללת׳ מתאר מסע להחזרת התנועה. 


לחיי ה״אמֵבות״ שלא ויתרו. לחיי ה״אמֵבות״ המשתוללות!

 להאזנה לאלבום ׳אמֵבה משתוללת׳ בספוטיפיי, לחצו על התמונה 

Press image for the album 'Wild Amoeba' in Spotify.

 להאזנה לאלבום ׳לייב׳ בספוטיפיי, לחצו על התמונה 

Press image for the album 'Live' in Spotify

IMG_2754_01 mahua yoter 01.jpg

 להאזנה לאלבום ׳הצעות לתת מודע׳ בספוטיפיי, לחצו על התמונה 

Press image for the album 'Suggestions to the Unconscious' in Spotify.

BC_cover (2).jpg

בשנת 2017 דלית הופיעה בבר קטן וצנוע ברחוב לילינבלום בתל אביב, צוזאמן שמו. דלית שרה ואלון מרקוס ניגן בגיטרה קלאסית. המופע האינטימי התקיים אחת לחודש בצוזאמן ובהמשך זלג גם ללוקיישנים אחרים. היה במופע קסם שהחלטנו לתעד. מאז הבר נסגר, ודלית המשיכה הלאה.

באלבום Live תוכלו להקשיב לשירים.  

אלבום ראשון של דלית זיו בהפקתו המוסיקלית של שי לוינשטיין (טליה אליאב, יהוא ירון, קטב מרירי, אפור גשום).

סגנון אלטרנטיבי הנע בין רוק לג'אז, אך לא מתחייב להגדרה מוסיקלית אחת. האלבום יצא ב2014.

'הצעות לתת מודע' הוא אלבום מגוון, עשיר בתכנים רגשיים. טקסטים עבריים ולחנים ייחודיים, מקוריים ואישיים.

דלית זיו - מילים, לחנים, שירה

שי לוינשטיין - גיטרה חשמלית

טליה אליאב - פסנתר

יהוא ירון - קונטרבס

בוריס מרצינובסקי - אקורדיאון

אביב ברק - תופים.

"עיבודים תאטרליים ולחנים שתפקידם ללוות את הטקסטים העשירים הולידו שירים קצרים ותמציתיים, מעין תמונות סטילס המתובלות במיניות מקופלת בכפלי משמעויות ובמשחקי מילים וגם בקצת פוליטיקה".
(אמיר אשר 'רשם קול' - הארץ).  

                                                           

bottom of page